למה אוכלים דגים בשבת

מקימי  הישוב בו נולדתי הגיעו ארצה בעיקר מפולניה. לכן, כבר מילדותינו הכריחו אותנו לאכול דגים.

בכול יום שני היה דג פילה, ביום שבת אכלנו קרפיון. בבגרותי בררתי מי הוא אותו דג פילה, ואז יצא סוד:

אין דג כזה הנקרא פילה!!!

הדג שאכלנו  בימי שני נקרא מרלוזה. בנורבגיה,שממנה הוא יובא, הוא נקרא NO FISH  שמשמעותו, שאינו ראוי למאכל אדם. ואכן הגדרה זו קלעה בול לטעמו התפל והיבש ולמחירו.

לעומתו דג הקרפיון שהוגש בשבת היה בטעם משובח. כול חלקי הדג הוגשו מטוגנים למעט ראשו. אותו היו מבשלים ב"ציר" ומגישים מקורר.

זכורה לי חווית השמיעה והראיה בו זמנית של "פולניות הכפר" המפרידות בתוך פיהן את הבשר מעצמות הראש תוך השמעת קולות מציצה רועמים ופרצופיהן מתעטף בתענוג אין קץ. קול המציצה הזה מעורר אצלי עד היום את מיצי הקיבה.

נו…. אז למה אוכלים דגים בשבת?

מספרים שדגים בשבת זה סמל לסעודת שבת על שולחנו של המלך. אליו הוא מזמין את נתיניו לשמוע על דאגותיהם.

המלך מוכן לשמוע רק על דאגות הקשורות למאמץ שהם עושים למימוש הקשרים הטובים ביניהם.

לכן הדאגות שמבוררות סביב נושא זה נקראת דגים. סמל לחשיבותם ולטעמם המשובח בעיני המלך.

למה המלך עושה את הברור בשבת?

כי רק על מאמץ שבועי  שלם המסוכם בשבת, מוכן המלך לעזור לשפר ולהיטיב קשרים אלו ביניהם.

מה טיבם  של אותם קשרים? למה נתיניו כול כך רוצים בהם,וזקוקים כול כך לעזרתו על מנת לממשם?

כאן תפסתם אותי על חם.