מגאולה לשעבוד

מרעיון לגאולה מן השיעבוד – למשטר של שיעבוד ודיכוי
תורה זו, שכל כולה מטרתה לגאול את האנושות מן השיעבוד, הפכה היא עצמה לשיעבוד חדש ומוחלט ולנסיגה מפורשת לצורות דיכוי. במשטר הסטליניסטי שימשה המשטרה החשאית הזרועה המבצעת של המפלגה, והאמצעי המרכזי לשמירת כוחו של המפלגה היה טרור. המשטר ביסס את כוחו במידה רבה על הטלת אימה על האוכלוסיה. איש לא ידע מי ייאסר, מתי ומדוע. הטרור העממי שנקט המשטר נגד האוכלוסייה הסובייטית לא היה רק המאפיין הבולט של המשטר. הוא גם מעמידו בקצה הקשת של המשטרים הטוטאליטרים במאה ה-20, בבריה"מ היה טרור מקיף ונעדר הבחנה. הרושם שנוצר היה כי לא הייתה כל שיטה או הגיון בהגדרת קורבנותיו, ועל כן הוא היה לכלי דיכוי ושליטה כה יעיל בהיקפו והן בהישגיו.

ה-נ.ק.ו.ד. (כוחות ביטחון פנים בברית המועצות) ביצע מאסרים והגליות המוניים של מיעוטים אתניים לאיזורים מרוחקים עוד לפני מלחמת העולם השנייה. הטרור כוון הן נגד האוכלוסיה בכלל והן נגד אנשי מנגנון המפלגה, בפועל לא הצטמצם בחיסול מתנגדי סטלין אלא היה למהלך גורף של השילטון נגד האוכלוסיה. תפקידה הרשמי של המשטרה החשאית היה לפעול רק נגד אויבי המהפכה ואומנם כל מי שנאסר הואשם בפעילות זו או אחרת נגד המהפכה, אך למעשה פעל הנ.ק.ו.ד, שכפי שעשתה המשטרה החשאית מאז סוף שנות ה-20, גם נגד חברי מפלגה שלא נימנו עם הקבוצה האהודה על הצמרת, או שהיו קורבן להלשנות ולחיסול חשבונות פנימיים. אם זאת אין להתעלם גם מן העובדה, שהייתה רמה מסויימת של תמיכה בחיסולים ההמוניים, הן מצד שכבות של ביורוקרטים זוטרים, שציפו לתפוס את מקומם של המודחים ולעלות בדרגה א מצד מי שציפו לרשת את דירותיהם או את כלי ביתם של המחוסלים. לכן רבו ההלשנות וחיסולי החשבונות, ואלה סיפקו לחברי הנ.ק.ו.ד מרחב להעצמת פעילות הטיהורים ההמוניים.