על מה נבקש סליחה?

אולי נבקש סליחה על כך שפגענו במישהו, אולי נבקש סליחה על כך שחתכנו זה את זה בכביש, אולי על שעקפנו בתור, או על כך שהתעצבנו על הקופאית, אולי נבקש סליחה מסבתא ששכחנו את יום הולדתה, ואולי מהשכן, שהזזנו לו כסאות על הראש בדיוק כשהיתה לו מיגרנה?

אפשר לבקש סליחה על הרבה דברים, האמת על המון. אינסוף. אבל, מהי מהותה של אותה הסליחה, האם היא תעזור? האם היא תגרום לנו לא לשוב על המעשה?

כל אחד מאיתנו רוצה להרגיש נוח, רצוי, ושהאחרים יסתדרו לפי רצונותיו, וזה לא טוב ולא רע. זהו הטבע. אז מה עושים עם זה? איך חיים בעולם בו כל אחד מרגיש את עצמו ורוצה להיטיב לעצמו?  איך עושים את זה? יש שיטה? שיטה מוכחת וגם מוצלחת, כזו שתעשה לכולנו נחת.

את רוב השיטות שפגשנו עד כה, ניסינו, חווינו, והעולם הגיע לאן שהגיע. שנאת חינם ופירוד, כמו גם אגו ושבר בכל פינה. אז איך חיים? ומה עושים?

ממש ממש כשמגיעים לפינה, כמו במבוך, מקום ללא מוצא, דווקא שם, בנקודה הכי חשוכה, נדלקת נקודת אור קטנטנה. וגם אי אמון, וגם חוסר תקווה, הם העפעפיים, שנפתחים ונותנים לנקודת האור, להופיע, להפציע.

ועכשיו הוא זמן מיוחד, בו אנו ממש נצרכים לשיטה, שתלמד אותנו איך לעצב לב משותף ואוהב השייך לכולנו. וזוהי אינה תקוות שוא, או חלום תמים, כי יש שיטה, והיא בדוקה, והיא מוכחת והיא היא הפתרון לכל הבעיות, ולכל התהיות. בדור שלנו מוגשת לנו חכמת הקבלה, השיטה איך לקבל את מה שהוכן לנו מראש, כבר ממחשבת הבריאה. והיא נגישה, והיא ממש ממש מתאימה, לכל אחד ואחת מאיתנו, בדיוק לפי מידת הלב.

ועכשיו תארו לכם, איך חיינו פעם, איך עקפנו את אהובינו, איך חתכנו בכביש את האדם היקר לנו יותר מעצמנו, איך קיללנו וגידפנו את כל מי שהפריע את מנוחתנו, ולפעמים גם את אלה שלא.

תארו לכם…